בשבוע האחרון פגשתי בסדרה מדהימה ומבריקה - בית הנייר . כן , יודעת שכולם מכירים וצופים ואני בדיליי 😉 . הסדרה מספרת את סיפורם של שמונה שודדים ופרופסור אחד שהגה את תוכנית השוד הגדול במטבעה במדריד. הרעיון היה להתבצר במטבעה מספר ימים , לקחת בני ערובה , לא לפגוע באף אדם ולברוח עם ערימות של שטרות מודפסים ולא מסומנים למדינה אחרת. הפרופסור שהגה את הרעיון , בנה תוכנית פעולה מפורטת ומכילה כל סנריו אפשרי. באותו הפרק התוכנית שפעלה ללא רבב השתבשה... השודדים לא ידעו מה עושים הלאה, הרי המוח (הפרופסור) לא היה נוכח בעמדתו , לא צפה כפי שעשה במתרחש בתוך המטבעה וכך בעצם הדברים יצאו משליטה. חלק מבני הערובה התמרדו והצליחו לברוח מהמטבעה אל כוחות הביטחון שהקיפו את הבניין. ובתוך כל זה ובעודי צופה במתח , חשבתי על עצמי. כאשר הייתי בהריון של אחד מבניי . כתבתי תוכנית לידה מפורטת , פרטתי מהם הרצונות שלי, כיצד אני בוחרת ורוצה ללדת , מה חשוב לי ולבן זוגי. ממש כמו הפרופסור מבית הנייר. רק שלא כללתי בה אפשרות אחרת. כאשר הלידה החלה , מסרתי למיילדת את תוכנית הלידה שהיתה כתובה בכתב יד על דף נייר ( בזמנו לא ידעתי שכך