דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית הצלחה
תענו בכנות... כמה פעמים ביום אתם שואלים או לחילופין נשאלים  : "מה שלומך?" לתשובה יכולה להיות כמה וריאציות נכון? יש כאלו שיענו שהכל טוב, בסדר, מעולה, נפלא אפילו יש כאלו שיענו פגז! יש כאלו שיענו יכול להיות טוב יותר , יהיה בסדר, מה אני אגיד לך? היו לי ימים טובים יותר... מכאן יכול להתפתח שיח לבחירתכם. השאלה "מה שלומך?" בטח כלל מופנית החוצה. אל מי שעומד מולנו . תוך שניות אנחנו יכולים לגלות על אותו אדם עולם ומלואו . הרי כולנו אוהבים לדבר , כולנו אוהבים שמקשיבים לנו , כולנו אוהבים שיש מי שאפשר לחלוק איתו את "הצרות" שלנו. ובעצם אנו הופכים להיות שותפים לאנרגיה המועברת אלינו מהאדם שמולנו מבלי שנרגיש. אך זה כבר נושא אחר עליו אני מבטיחה להרחיב בפעם אחרת :) בכל יום אנו חווים מנעד רחב של רגשות : שמחה, עצב,  פחד , כעס, תסכול, אכזבה, אהבה ועוד .. כאשר מדובר ברגש לא נעים לרוב נחפש דרכים ופתרונות מהירים על מנת לא לחוות את אותו הרגש לדוגמא: כעס . ובעצם מה שאנחנו גורמים הוא הפוך על הפוך . ולמה הכוונה? תחשבו שבעבודה שלכם הבוס כעס עליכם מאוד שלא בצדק ,
" הרבה דלתות נסגרו בפניי בשנים האחרונות , סוף סוף אני מרגישה שאני עושה את מה שאני אוהבת , אוהבת את עצמי , את מי שאני והדלתות נפתחות בפניי"... כך היא סיכמה את המפגש האימוני בנינו. ואני זרחתי מאושר  😊 כשהיא בחרה להיכנס לתהליך היא היתה סקפטית. שנים ששמעה מכל עבר " תוותרי , למה לך , תסתפקי במה שיש". עוד ועוד אימרות שאינן מקדמות אלא עושות את ההיפך... מכבות כל ניסיון , חלום , שאיפה שלה.. הכל היה עבורה מאתגר , הלימודים בבית הספר , הלימודים האקדמיים , זוגיות , חיי חברה. כל "דלת" שכזו לא נפתחה בקלות עבורה. היא לא האמינה בעצמה , ביכולות שלה , במתנות היפייפיות שקיימות בה. הקולות מכל עבר הוטמעו בה . התהליך היה מאתגר אך יחד עם זאת מספק . כשהייתי מבקשת לדעת מה היא לוקחת איתה מהמפגש בנינו התשובה תמיד היתה זהה: " לא יודעת"! הפעם , הפעם היא יודעת . לאט לאט , היא החלה להכיר ולראות את הצבעים המיוחדים שלה. אלו מתנות יש בה . והיא פורחת והיא צומחת בקצב שלה והיא גאה. היום , היא כבר נמצאת במקום אחר. היום הדלתות נפתחות בפניה . היא יודעת שה
שום טילים לא יעצרו את החיים. המצב בדרום מתוח. החל מאתמול בבוקר , טילים מתעופפים , אזעקות בלתי פוסקות. ילדים רצים למרחבים מוגנים , לצערי הם כבר מתורגלים ונשמעים להנחיות. אני עדיין לא עיכלתי את הלידה החפוזה של שישי וכבר התעוררתי למציאות אחרת, פחות שמחה. דווקא במצב הלא פשוט הזה אני פונה אליכן נשים יקרות שנמצאות בהריון. אנא, הקפידו להישאר ליד מרחבים מוגנים. השתדלו שלא לרוץ כאשר האזעקה מופעלת. נכנסתן להתקלח, השאירו את דלת המקלחת פתוחה. במידה ויש איתכן מישהו מבוגר בבית , בקשו ממנו להיות קשוב למתרחש בחוץ. אתן כבר במקלחת ונשמעה אזעקה, נגבו את הרגליים ונעלו נעליים , חלילה שלא תחליקו מהמהירות. אתן בעבודה? בזמן ההפוגה נסו למדוד כמה זמן מתבקש מכן עד שתגיעו למרחב המוגן . המצב מלחיץ אתכן? נישמו 3 נשימות עמוקות , מלאו את הריאות בחמצן. החזיקו את האויר ושחררו אותו דרך האף במקצבים של 8. לחץ הדם יתאזן , הגוף יהפוך לרפוי ותחושת רגיעה תגיע. השתדלו לעשות משהו שאתן אוהבות , משהו שעושה לכן טוב. וכמובן , להקפיד על שתייה , תזונה בריאה , תנועות עובר ונשימה. * במידה ואתם/ן מכירים/ות יולדות מהדרום שצריכה תמ

תמונה אחת ששווה 1000 מילים

מונה אחת ששווה 1000 מילים. את תהליך הליווי התחלנו עוד משלבי ההריון המוקדמים. הם בתל אביב אני באשקלון. פגישה ראשונה שבה הרגשנו את החיבור המדהים בנינו הובילה אותנו לעוד פגישה לקראת לידה. הפעם הבאה שנפגשנו היתה בחדר לידה באיכילוב. לידה ראשונה , יולדת מדהימה , קשובה לעצמה ולגופה. לידה מלאה באהבה , שארכה 4.5 שעות בהן הגיחה ברכות לעולם הקסומה הקטנה שבתמונה. ענני אוקסיטוצין מלאו את החדר , התרגשות אדירה ומפגש ראשון בין אמאבא לתינוקת מתוקה. שבועיים וחצי לאחר מכן , נפגשנו לפגישת סיכום הלידה. חשבתי שאני מתרגשת רק שלא ידעתי עד כמה! לראות אתכם כמשפחה מילא את ליבי באהבה והתרגשות גדולה. להקשיב לכם כאשר אתם מספרים מהי חווית הלידה שלכם - " זו היתה לידה קסומה , מחברת, עוטפת" העלה חיוך ענק על פניי. אוהבת אתכם , מודה עליכם ומצפה למפגש נוסף בנינו. עכשיו תנו לתמונה לדבר בעד עצמה 😊 שבוע מבורך יעל - מלווה בתהליכי לידה והתחדשות 🌹  — ‏עם ‏‏‎ Shani Laor Alon ‎‏ ו‏ יעל ליבוביץ ‏‏.‏
בפגישה הראשונה שלנו היא סיפרה שהיא מפחדת ללדת שוב. זהו הריונה השני וככל שתאריך הלידה מתקרב מתגנבים אליה חששות ופחדים ששוב תחווה את מה שחוותה בלידה הראשונה. השראת לידה , בלון , פיטוצין , כאב וחוסר אונים. הקשבתי לה קשב רב , הסתכלתי עליה כאשר דיברה וכיצד מוללה את קצה חולצתה באצבעותיה. בכל משפט שלה היא שזרה את המילה פחד. מה התרחיש הכי גרוע שאת מדיימנת שאלתי? שהתסריט הקודם יחזור על עצמו. ששוב ארגיש חסרת אונים , כואבת , לא בשליטה על הנעשה ועל עצמי. כתבנו את כל הפחדים שהיא הציפה , ביקשתי ממנה לא לעצור אלא להעלות על הכתב את כל מה שמטריד אותה , מעסיק אותה . לאט לאט הדף התמלא , עוד שורה ועוד שורה .. מה יהיה אם שוב אצטרך לעבור השראת לידה? מה יהיה עם הכאב? מה אם הלידה תתעכב ? איך אתפקד ואהיה בשליטה ? אולי גופי אינו בנוי ללדת ? מה אם אקיא ? ואם יצטרכו לבצע חתך חיץ? עוד ועוד חששות ופחדים שמילאו דף שלם. הדבר הראשון שביקשתי לעבוד עליו הוא שינויי החשיבה והתפיסה שלא בהכרח התסריט יחזור על עצמו. כל לידה היא בפניי עצמה , כל לידה היא משהו אחר. עם הכנה נכונה שמותאמת לה ורכישת כלים שיסייעו לה להיות חלק