דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית אמונה
להיות המנהיגה של חיי טלי (שם בדוי) , הגיעה אליי בנקודת השבר הגדולה בחייה. לאחר 25 שנות נישואים נפלה ההחלטה לפרק את הזוגיות . "זה הדבר הקשה ביותר שאני נדרשת לעשות" , אמרה . כל כך קשה שאני לא מצליחה להחזיק בידיעה שהארגון היפה , הבטוח שבנינו מתפרק ויחדול מלהתקיים. ישנם מצבים בחיינו , בהם אנו נדרשים לנקוט בפעולות שונות ומגוונות ממה שהכרנו עד כה. דווקא מהמקום הזה, מהשבר הגדול של טלי מתחילה הצמיחה האישית שלה. טלי , העידה על עצמה שהחלטות הן אינן הצד החזק שלה. שעד כה , כל החלטה שהיתה צריכה לקבל היתה תלויה בבן זוגה, במצב הכלכלי, במצב רוחה ובעוד סיבות כאלו ואחרות. היא סיפרה לעצמה סיפור משלה.... היא לא תצליח, היא מפחדת, היא לא חזקה מספיק . מה יהיה עליה? על ילדיה הבוגרים? מה יהיה הלאה? ביקשתי ממנה להסתכל על הדברים שהיא מספרת לעצמה ולהשמיט את הלא. מה יהיה אם היא תצליח?  היא חזקה מספיק על מנת לצאת לדרך חדשה. הפחד משתק אותה ולכן ההחלטות שהיא לוקחת עם עצמה אינן מועילות עבורה. האם היא מחליטה להישאר היכן שאינה מרגישה מאושרת?  האם אלו החיים שהיא
סיפורה של אמונה ונחישות. 12 יום חלפו מיום הלידה ועדיין מתחשק לי לצעוק ויב"ק היי , היי , היי. כל רצונה היה ללדת טבעי , כדרך הטבע . בדיוק כפי שנועדנו ואנחנו יודעות ללדת. לחוות לידה , לחוות צירים , לחוות את הרגע שבו יניחו אותו עליה. הלידה הקודמת הסתיימה בקיסרי חירום , ההחלמה היתה ארוכה . החלמה נפשית -פיזית , כי הרי גופנפש קשורים יחד. לקראת סוף ההריון ובזמן שטילים מתעופפים מעל ראשנו הוחלט להתחיל בהשראת לידה. להניע את הלידה , לגרום לגוף להתחיל את הלידה גם שאינו מוכן כרגע. ומעל ראשה ריחף לו קיסרי נוסף . היא , חדורת מטרה , מלאת מוטיבציה ללדת את בנה כפי שהיא רוצה , כפי שהיא בוחרת . עיסויים , רפלקסולוגיה , שיאצו , דימיון מודרך , דיקור ועוד היו חלק מהדרך ... לגרום ללידה להתחיל בדרך הטבעית , להימנע מהתערבויות רפואיות ולמזער את הסיכויים להגיע לקיסרי נוסף. 4 ימים , 4 ימים בהם היא היתה נחושה , קשובה לי . עולה ויורדת מדרגות , נדקרת אינספור פעמים , מנוטרת כל 6 שעות , מאושפזת ורחוקה מהבית , מהילדה הקטנה שלה שנסעה לסבתא וסבא. 4 ימים בהם היא נתנה מעצמה , שאפה ונשפה
שום טילים לא יעצרו את החיים. המצב בדרום מתוח. החל מאתמול בבוקר , טילים מתעופפים , אזעקות בלתי פוסקות. ילדים רצים למרחבים מוגנים , לצערי הם כבר מתורגלים ונשמעים להנחיות. אני עדיין לא עיכלתי את הלידה החפוזה של שישי וכבר התעוררתי למציאות אחרת, פחות שמחה. דווקא במצב הלא פשוט הזה אני פונה אליכן נשים יקרות שנמצאות בהריון. אנא, הקפידו להישאר ליד מרחבים מוגנים. השתדלו שלא לרוץ כאשר האזעקה מופעלת. נכנסתן להתקלח, השאירו את דלת המקלחת פתוחה. במידה ויש איתכן מישהו מבוגר בבית , בקשו ממנו להיות קשוב למתרחש בחוץ. אתן כבר במקלחת ונשמעה אזעקה, נגבו את הרגליים ונעלו נעליים , חלילה שלא תחליקו מהמהירות. אתן בעבודה? בזמן ההפוגה נסו למדוד כמה זמן מתבקש מכן עד שתגיעו למרחב המוגן . המצב מלחיץ אתכן? נישמו 3 נשימות עמוקות , מלאו את הריאות בחמצן. החזיקו את האויר ושחררו אותו דרך האף במקצבים של 8. לחץ הדם יתאזן , הגוף יהפוך לרפוי ותחושת רגיעה תגיע. השתדלו לעשות משהו שאתן אוהבות , משהו שעושה לכן טוב. וכמובן , להקפיד על שתייה , תזונה בריאה , תנועות עובר ונשימה. * במידה ואתם/ן מכירים/ות יולדות מהדרום שצריכה תמ

תמונה אחת ששווה 1000 מילים

מונה אחת ששווה 1000 מילים. את תהליך הליווי התחלנו עוד משלבי ההריון המוקדמים. הם בתל אביב אני באשקלון. פגישה ראשונה שבה הרגשנו את החיבור המדהים בנינו הובילה אותנו לעוד פגישה לקראת לידה. הפעם הבאה שנפגשנו היתה בחדר לידה באיכילוב. לידה ראשונה , יולדת מדהימה , קשובה לעצמה ולגופה. לידה מלאה באהבה , שארכה 4.5 שעות בהן הגיחה ברכות לעולם הקסומה הקטנה שבתמונה. ענני אוקסיטוצין מלאו את החדר , התרגשות אדירה ומפגש ראשון בין אמאבא לתינוקת מתוקה. שבועיים וחצי לאחר מכן , נפגשנו לפגישת סיכום הלידה. חשבתי שאני מתרגשת רק שלא ידעתי עד כמה! לראות אתכם כמשפחה מילא את ליבי באהבה והתרגשות גדולה. להקשיב לכם כאשר אתם מספרים מהי חווית הלידה שלכם - " זו היתה לידה קסומה , מחברת, עוטפת" העלה חיוך ענק על פניי. אוהבת אתכם , מודה עליכם ומצפה למפגש נוסף בנינו. עכשיו תנו לתמונה לדבר בעד עצמה 😊 שבוע מבורך יעל - מלווה בתהליכי לידה והתחדשות 🌹  — ‏עם ‏‏‎ Shani Laor Alon ‎‏ ו‏ יעל ליבוביץ ‏‏.‏
בפגישה הראשונה שלנו היא סיפרה שהיא מפחדת ללדת שוב. זהו הריונה השני וככל שתאריך הלידה מתקרב מתגנבים אליה חששות ופחדים ששוב תחווה את מה שחוותה בלידה הראשונה. השראת לידה , בלון , פיטוצין , כאב וחוסר אונים. הקשבתי לה קשב רב , הסתכלתי עליה כאשר דיברה וכיצד מוללה את קצה חולצתה באצבעותיה. בכל משפט שלה היא שזרה את המילה פחד. מה התרחיש הכי גרוע שאת מדיימנת שאלתי? שהתסריט הקודם יחזור על עצמו. ששוב ארגיש חסרת אונים , כואבת , לא בשליטה על הנעשה ועל עצמי. כתבנו את כל הפחדים שהיא הציפה , ביקשתי ממנה לא לעצור אלא להעלות על הכתב את כל מה שמטריד אותה , מעסיק אותה . לאט לאט הדף התמלא , עוד שורה ועוד שורה .. מה יהיה אם שוב אצטרך לעבור השראת לידה? מה יהיה עם הכאב? מה אם הלידה תתעכב ? איך אתפקד ואהיה בשליטה ? אולי גופי אינו בנוי ללדת ? מה אם אקיא ? ואם יצטרכו לבצע חתך חיץ? עוד ועוד חששות ופחדים שמילאו דף שלם. הדבר הראשון שביקשתי לעבוד עליו הוא שינויי החשיבה והתפיסה שלא בהכרח התסריט יחזור על עצמו. כל לידה היא בפניי עצמה , כל לידה היא משהו אחר. עם הכנה נכונה שמותאמת לה ורכישת כלים שיסייעו לה להיות חלק