דילוג לתוכן הראשי


סיפורה של אמונה ונחישות.
12 יום חלפו מיום הלידה ועדיין מתחשק לי לצעוק ויב"ק היי , היי , היי.
כל רצונה היה ללדת טבעי , כדרך הטבע .
בדיוק כפי שנועדנו ואנחנו יודעות ללדת.
לחוות לידה , לחוות צירים , לחוות את הרגע שבו יניחו אותו עליה.
הלידה הקודמת הסתיימה בקיסרי חירום , ההחלמה היתה ארוכה .
החלמה נפשית -פיזית , כי הרי גופנפש קשורים יחד.
לקראת סוף ההריון ובזמן שטילים מתעופפים מעל ראשנו הוחלט להתחיל בהשראת לידה.
להניע את הלידה , לגרום לגוף להתחיל את הלידה גם שאינו מוכן כרגע.
ומעל ראשה ריחף לו קיסרי נוסף .
היא , חדורת מטרה , מלאת מוטיבציה ללדת את בנה כפי שהיא רוצה , כפי שהיא בוחרת .
עיסויים , רפלקסולוגיה , שיאצו , דימיון מודרך , דיקור ועוד היו חלק מהדרך ...
לגרום ללידה להתחיל בדרך הטבעית , להימנע מהתערבויות רפואיות ולמזער את הסיכויים להגיע לקיסרי נוסף.
4 ימים , 4 ימים בהם היא היתה נחושה , קשובה לי .
עולה ויורדת מדרגות , נדקרת אינספור פעמים , מנוטרת כל 6 שעות , מאושפזת ורחוקה מהבית , מהילדה הקטנה שלה שנסעה לסבתא וסבא.
4 ימים בהם היא נתנה מעצמה , שאפה ונשפה , נרגעה ודמיינה כיצד הוא מגיע אליה.
והיא הצליחה , בשעה 6:30 היינו כולנו בחדר הלידה .
יש צירים , יש צירים סדירים וצפופים.
ולה.... לה כואב.
ואני מחייכת , מרגיעה ומתרגשת.
את זה .... את זה רצינו יששששששש.
הכאב שאת חווה הוא טוב , הלידה מתקדמת .
תהיי בתוך הרגע , תכף הציר חולף אני לוחשת לה.
4 שעות לאחר מכן , כשהיא נותנת את כל כולה ומתמסרת לתהליך הוא הגיח לעולם.
יפה , גברבר , ברור ממש.
והיא הצליחה , היא עשתה זאת - היא ילדה כפי שהיא רצתה.
עננת הקיסרי התפוגגה לה והנה הוא מונח עליה.
ורדרד , חמים הוא כאן והוא שלה , שלהם.
רגע הנצחון הפרטי שלהם , רגע הנצחון שלה.
האמונה בעצמה , האמונה בגופה הנחישות מעוררת ההשראה גרמו לחוויה להיות מועצמת פי כמה.
ברוך בואך איתן .
יישמרך ה' ויחונך , יישא ה' פניו אלייך ויישם לך שלום.
תודה על הזכות הנפלאה לקחת חלק .
תודה שהורייך בחרו בי להיות הדולה שלהם ועכשיו אפשר להגיד... גם שלך






תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

וגיניסמוס ? מה זה?

בהריון או לקראת לידה והנך מאובחנת עם וגיניסמוס ? הפוסט הזה עבורך. פרגני לעצמך רגע ופשוט תקראי. וגינסמוס- מה זה? זו מילה בעברית? וגיניסמוס הינו מצב שבו שרירי הנרתיק מתכווצים באופן לא רצוני בעת החדירה וגורמים לכאבים עזים. המובן מאליו הוא לחשוב על קיום יחסי מין אך הפעם אני רוצה לדבר עליו בפן המילדותיי. כאשר יולדת מגיעה לחדר לידה וצריכה לעבור בדיקות ווגינליות. בדיקות כגון: מחיקה ופתיחה של צוואר הרחם אשר אומדות האם האישה נמצאת בלידה. רמת הכאב משתנה מאישה לאישה   ישנן כאלו שהכאב אינו מאפשר כלל חדירה , וישנן כאלו שתתאפשר חדירה הכרוכה בכאב. ממה וגיניסמוס נגרם? וגיניסמוס לרוב נגרם ממקור נפשי כלשהו, ועלול להשליך על הדימוי העצמי של אותן נשים וליצור נטייה לחשוב שהן "צרות מדי" או "לא בנויות " נכון. לנשים "וגינסטיות" נראה שהסטנדרט הוא להציע להן אלחוש אפידורלי בכדי לאפשר להן לעבור את הבדיקות בקלות רבה. אז כיצד ניתן לסייע לך לעבור את תהליך הלידה אחרת? כדולה, אני מציעה את הדברים הבאים שנוכחתי לדעת שסייעו לתהליך הלידה וליולדות שליוותי והקנו להן ולבן זוגן חוויה טובה ורכה.

שישי עם יעלי

🌸 שישי עם יעלי 🌸 ביום שני האחרון נסעתי לבקר ולסכם את הלידה של הזוג המיוחד הזה. למפגש לאחר הלידה ישנה חשיבות רבה. מפגש שעוזר לעיבוד החוויה. מי שמכיר אותי יודע שאני לא אישה של תבניות. אני אישה של רגש , ולכן אני בוחרת להרגיש ולא רק לראות ולנסות לשייך את הדברים לתבניות והגדרות. כל מפגש כזה פותח בפניי עולמות חדשים. עוד ועוד צדדים מתגלים ועולים לפני השטח. אני משתדלת לנהל שיחה שהיא חברית . כזו שכולנו יכולים להרגיש בה נוח. שם עולים המון דברים.   תגליות אישיות , רגשות , מתגלה עולם חדש. וכל שצריך הוא להקשיב.   להיות שם עבור אותם בני זוג , אך הפעם בכובע טיפה אחר. אני בוחרת שלא לייעץ או להביע את דעתי במהלך השיחה , אלא אני קשובה. כל כולי. החל משינויי התנוחה בה אני נמצאת באותו הרגע. מתיישרת ונכנסת כולי למצב של האזנה . מדי פעם שואלת שאלה את בני הזוג. והשיחה קולחת ונעימה ותהליך מיוחד של קבלה והבנה מתרחש.   אני חושבת שנעשה תהליך של ריפוי. שניתן לשוחח על הכל ופשוט לשחרר ולהרגיש.   המפגשים לאחר לידה מרגשים אותי לא פחות מהלידות בהן אני לוקחת חלק.   אני מודה על כל מפגש כזה. התובנה שהגיעה אליי לאחר המפ
יש לי וידוי ... אני יעל - אוהבת בתי חולים. כן , כן.... קראתם נכון. אוהבת בתי חולים. בזמן שבית חולים מהווה ומסמל מקום שיש בו חולי , אני בחרתי להתאהב בבתי חולים. למה את שואלים? כי ישנו חלק בבית חולים שמסמל עבורי חיים , תהליכים , קדושה , תקווה והתחדשות . נכון.... ניחשתם נכון , חדרי לידה. ולא , זה לא משנה איזה בית חולים , היכן הוא ממוקם אני פשוט אוהבת להיות נוכחת בחדרי לידה. עוד מהיותי ילדה קטנה , בערך בגיל 6 אולי קצת יותר כשהייתי נישאלת "מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?" הייתי עונה ללא היסוס- מיילדת. בזמן ששאר חבריי היו עונים : נהג קטר , כבאי , רופא , טייס ועוד... למה וכיצד ייתכן שילדה קטנה רוצה לעסוק בתחום שכזה , אין לי תשובה. כנראה שהתחום משך אותי עוד מציערותי. כך חלפו השנים , נרשמתי לבית ספר לסיעוד במטרה להוציא אל האור את המיילדת שבי. זה לא קרה . נלחצתי מעומס הלימודים , מהדרישות הגבוהות, מכך שלא אוכל לעבוד במקביל ולממן את הלימודים ופשוט ויתרתי. שנים שאכלתי את עצמי מבפנים , למה ויתרת? טוב, היום אני כבר יודעת את התשובה. המיילדת שבי עדיין לא נולד